דגול מרבבה על שלחן ערוך אורח חיים ש״מ

מהדורה: ספר מגיני ארץ: שלחן ערוך. למברג, תרנ"ג

מקור שולחן ערוך, אורח חיים ש״מ
1 כמה דינים מדברים האסורים בשבת כעין תולדות מאבות. ובו יד סעיפים: אסור ליטול שערו או צפרניו בין ביד בין בכלי בין לעצמו בין לאחרים וחייב על שתי שערות ומלקט לבנות מתוך שחורות אפי' באחת חייב ודבר זה אפי' בחול אסור משום לא ילבש גבר שמלת אשה: הגה ועיין לעיל סוף סימן ש"ג דין סריקה וחפיפה:
2 אסור לחתוך יבלת מגופו בין ביד בין בכלי בין לו בין לאחר:
3 המוחק דיו שעל הקלף או שעוה שעל הפנקס אם יש במקומו כדי לכתוב ב' אותיות חייב: הגה אסור לשבור עוגה שכתוב עליה כמין אותיות אע"פ שאינו מכוין רק לאכילה דהוי מוחק: מרדכי פרק כלל גדול:
4 יש ליזהר שלא לכתוב באצבעו במשקין על השולחן או באפר: אבל מותר לרשום באויר כמין אותיות תרומת הדשן סי' ס"ג:
5 מותר לרשום בצפורן על הספר כמו שרושמין לסימן שאין זה דבר המתקיים:
6 חוט של תפירה שנפתח אסור למתחו משום תופר:
7 אותם שמהדקים הבגדים סביב זרועותיהם על ידי החוט שמותחין אותו ומתהדק אסור למתחו אלא אם כן יהיו הנקבים רחבים קצת ומתוקנים בתפירה ובעיגול:
8 מוכין שנפלו מן הכסת מותר להחזירם אבל אסור ליתנם בתחלה בכסת:
9 אסור לקבץ מלח ממשרפות המלח שדומה למעמר וכן אסור לקבץ כל דבר במקום גידולו:
10 המקבץ דבילה ועשה ממנה עיגול או שנקב תאנים והכניס החבל בהם עד שנתקבצו גוף אחד הרי זה תולדות מעמר וחייב וכן כל כיוצא בזה:
11 אע"פ שנותנים שומשמין ואגוזים לדבש לא יחבצם בידו:
12 הנותן זרע פשתן או שומשמין וכיוצא בהם במים חייב משום לש מפני שמתערבים ונתלים זה בזה:
13 אין שוברים החרס ואין קורעין הנייר מפני שהוא כמתקן כלי:
14 המדבק ניירות או עורות בקולן של סופרים וכיוצא בו הרי זה תולדת תופר וחייב וכן המפרק ניירות דבוקים או עורות דבוקים ולא נתכוין לקלקל בלבד הרי זה תולדת קורע וחייב:
פירוש דגול מרבבה על שלחן ערוך אורח חיים ש״מ
1 ודאי דבריו נכונים שאם יש איסור באותיות גם בצורה יהיה אסור וזה א"א שהרי אמרו יוצאין בסריקין המצויירין בפסח והרי יוצאין היינו בלילה ראשונה שהיא יו"ט ואף לכתחלה לא אסרו עשייתן רק משום חימוץ אבל אם הם כבר עשוים יוצאים בהם לכתחלה וע' בפסחים דף ל"ז ע"א וסריקין המצויירים היינו שמצוייר עליהם צורות עופות ודגים וע' מגיד משנה פ"ה מהלכות חמץ ומצה ולכן אם איתא לדין זה כ"ע מוכרח להיות חילוק של הר"ש הלוי דדוקא שכותב מדבר אחר אבל אם היא מהעוגה עצמה שרי כנלענ"ד. ועוד נלענ"ד לא מבעיא לת"ה שהביא המ"א בסימן שי"ד סק"ה דבאיסור דרבנן מותר פסיק רישיה אם כן מוחק זה דלאו ע"מ לכתוב הוא רק איסור דרבנן וכיון שאינו מתכוין מותר אלא אפילו לדעת המג"א שם שאפילו באיסור דרבנן אסור פסיק רישיה מ"מ הרי היכי דאינו מתכוין ומקלקל ועושה כלאחר יד גם המג"א מתיר שם אפילו בפסיק רישיה ומכ"ש כאן דכולהו איתנהו דמקלקל הוא וגם כלאחר יד דאין דרך מחיקה בכך ומכ"ש אם אינו שובר בידו רק בפיו דרך אכילתו, וגם איסור דרבנן שאינו ע"מ לכתוב פשיטא דאינו מתכוין מותר אפילו בפסיק רישיה. ולכן מלענ"ד היתר גמור בדבר זה וכן כל האחרונים תמהו על איסור זה רק שלא מלאו לבם להקל כיון שזה יצא מפי מהר"מ מרוטנבורג עיי"ש במרדכי ונלענ"ד דמהר"ם שם נשאל על עוגות התינוקות שכותבין עליהם אותיות ותיבות איך אוכלין אותם התינוקות ביו"ט וכו' ע"ש במרדכי וכיון שכת' עוגות התינוקות בה"א הידיעה נלענ"ד שהיו רגילים לכתוב בכונה שיאכלנו התנוקות לסגולה להתחכם וע' בערוך ערך קל"ו ואם כן זה הוה מתכוין וגם לאו מקלקל לכן לא התיר רק לתינוקות אבל בענין אחר מותר אף לגדולים והמחמיר יחמיר לעצמו ולא לאחרים: